ברוב החלוקות (כמו שחור – לבן, למעלה – למטה), ישנם שני קיצונים ורצף בין קיצון אחד לקיצון שני.
על כן, אם התסמונת על שם אספרגר הינה קיצון ברצף כלשהו, צריך שיהיה קיצון גם בצד השני. במאמר זה הקיצון השני ייקרא "היפר-חברתי" (באין בנמצא ביטויי הולם יותר).
לצורך הבהרה מובא הרצף הגרפי הבא:
התסמונת ע"ש אספרגר ———————————— "נורמלי", נוירו טיפיקל ——————————— "היפר-חברתי"
הטבלה הבאה הינה נסיון לאפיין את שני הקיצונים ברצף זה.
| התסמונת ע"ש אספרגר | "היפר-חברתי" | |
|---|---|---|
|
חשיבה שלב אחרי שלב, באופן קיצוני. אין כלל דבר מובן מראש. על הכל יש לחשוב ואת הכל להבין שלב אחרי שלב (חשיבה מדעית). |
חשיבה אינטואיטיבית באופן קיצוני. הכל, בואפן מוחלט, ברור מראש. הכל ברור / אמור להיות ברור באמצעות אינטואיציה. |
|
| חשיבה | אופן החשיבה העיקרי הינו ניהול / עיבוד עניין אחד בלבד באותו הזמן (עיבוד טורי). | החשיבה מבוססת על הבנה מיידית של העניין / מצב כולו (עיבוד מקבילי). |
| שימוש בשפה | משמעות עובדתית / לוגית כחלק עיקרי של תוכן מסרים יוצאים ובהבנה של מסרים נכנסים. | משמעות שנונה ועקיפה כחלק עיקרי של תוכן מסרים יוצאים ובהבנה של מסרים נכנסים. |
| מטרת המשפט |
ביטויי משמעותו המילולית של המשפט. לדוגמא, כל טענה מדעית. |
בעיקר כהפניה למשהו שלא נאמר במשפט. בדרך כלל, בכדי לגרום להשפעה כלשהי על המקבל. לדוגמא, "חולצה זאת מעולם לא הייתה נקיה יותרַ" אשר נאמר לאדם עם חולצה מלוכלכת. |
| כוונה | הכוונה הלוגית היא הכוונה המזוהה ראשונה והחשובה ביותר. קושי קיצוני בזיהוי כוונה חברתית. | קושי קיצוני בזיהוי כוונה לוגית של משפט, בשל דחף להחיל עליו משמעויות מקדימות כאילו משמעויות אלו היו שייכות אליו. |
| לוגיקה |
לא נעשה כל נסיון להציג לוגיקה כוזבת כנכונה בתור אמצעי להצדקת מטרה. הנמקה ישירה (כנות). |
לוגיקה ככלי (וככלי בלבד) להשגת מטרה. עם הלוגיקה מתאימה ליעדים המצופים, הנמקה נכונה יכולה להתבצע. אם הלוגיקה אינה תואמת ליעדים אלו, הנמקה כוזבת תוצג כאילו היתה נכונה. |
| ביטויי רגשות |
מכיוון שמה שאינו לוגי לא ניתן לבטא במילים, ישנו קושי לגיטימי בביטויי רגשות בעזרת מילים. עובדה זו מביאה למספר לא פרופורציונאלי של בעלי תסמונת אספרגר העוסקים במוסיקה, היות ומוסיקה הנה השפה הטובה ביותר לביטויי רגשות אשר מילים אינן יכולות לבטא. אם שפה מדוברת משמשת לביטויי רגשות, היא נוטה להיות תמציתית ואסרטיבית, ללא מילים מיותרות. |
שפה משמשת בעיקר למה שאינו יכול להיות מבוטא בעזרת מילים. למשל: "אהבה", "שנאה", "אושר" וכו’. השפה אינה אסרטיבית מנקודת השקפה לוגית, אך היא אסרטיבית רק לפי כוונת הדובר. הדובר נוטה להשתמש במספר גדול של מילים / משפטים מיותרים מבחינת הצורך בהבנה אך נחוצים לצורך הסוואת מניעיו. |
| שפת גוף | שפה מילולית חשובה הרבה יותר משפת גוף / פנים. | שפת גוף / פנים חשובה הרבה יותר משפה מילולית. |
| עיבוד טורי / מקבילי |
יישום לא מובחן של עיבוד טורי בעניינים / מצבים חברתיים יוצר בעיות כגון זו: אב אומר לביתו הקטנה כי אל לה להוריד את חצאיתה באם בנים מבקשים ממנה לעשות זאת. למחרת, כמה בנים פונים לבת ואומרים לה שתוריד את החולצה אם היא רוצה שיהיו חברים שלה, והיא עושה זאת. שואל האב: לא אמרתי לך לא להוריד את חולצתך באם בנים יבקשו זאת? והיא עונה: אמרת לי לא להוריד את חצאיתי. לא אמרת כלום לגבי חולצתי. |
יישום לא מובחן של עיבוד מקבילי בעניינים לוגיים / מדעיים גורם לטעויות עמוקות. לדוגמא: הדבר הראשון שאנשים חושבים עליו למראה חפץ המאיט עד כדי עצירה הוא "כל גוף נע יעצור אם לא יופעל עליו כוח". ואילו האמת בדיוק הפוכה: כל גוף נע, ימשיך בתנועה, אלא אם יופעל עליו כוח (עקרון האינרציה). |
| עצמי |
כאן מגיע מה שהכי קשה להגיד, מכיוון שפשוט לא ניתן לבטא אותו במילים!! אצל יחיד אוטיסטי, העצמי איננו (לא ברובו, לא בחלקו ולא בכללו) מבוסס על תחושה פיסית ו / או על יחסים לחפץ ו / או יישות אחרת. העצמי האוטיסטי הוא מה שנשאר לאחר שהוסרו כל הדברים האחרים. זהו כלום. ה"כלום" כאן איננו במובן השיגרתי של כלום אלא ההיפך המוחלט. משמעו משהו שאיננו יכול להיות מבוטא במילים. מושג מיסטי. ועל כן, כמובן, פסקה זאת שגויה ואינה יכולה להיות נכונה. מהות העצמי אינה יכולה להיאמר ע"י שום סימן. זוהי הסיבה העיקרית לחוסר היכולת להעמיד פנים ולכנות הקיצונית. את מה ש"אני" לא ניתן להחליף בשום דבר אחר היות וזה איננו דבר ורק דברים אפשר להחליף בדברים אחרים. |
בעבור יחיד "היפר-חברתי" העצמי מבוסס על יחסים עם יישויות אחרות ו / או עם חפצים אחרים. במילים אחרות, אני מה שהוא / היא או מה שהוא / היא איננו/ה ו / או אני מה שהדבר הזה / ההוא או מה שהוא לא. |
| פיזיולוגיה | אם שונות פיזיולוגית נצפית בקיצון זה... | אזי שונות פיזיולוגית אמורה להיצפות גם בקיצון זה. |
החלוקה בסעיף "עצמי", מראה בבירור כי התסמונת על שם אספרגר איננה עניין פסיכולוגי בלבד, אלא עניין פילוסופי גם כן.
ייתכן כי בחלקה העיקרי הינה עניין פילוסופי.
